מהי הרפואה הסינית ?
העיקרון הבסיסי המנחה את הרפואה הסינית היא ההסתכלות על האדם כחלק הרמוני מן הטבע , הרפואה הסינית מטפלת באדם ולא במחלה , הכוחות הטבעיים של הגוף מאפשרים לכל בני האדם להתחבר לשינוי ,על מנת להעצים את כוח הריפוי המצוי בגוף . רפואה זו המשולבת כיום עם הרפואה המודרנית נחשבת לאמנות בטיפוח החיים ושמירה על בריאות הגוף תוך איזון גוף- רוח – נפש .
רפואה זו מחדשת חיבור אל השורשים , רצון, סקרנות, ידע ,עומק וחיבור למודעות . זיקת טבע האדם לטבע מסביבו בהקשר הבריאותי הנמצא בשינוי מתמיד ובהתפתחות .
רפואת המחטים
רפואת המחטים החלה לפני יותר מששת אלפים שנה בזמן המלחמה שימשו החץ והחרב ככלי מלחמה , חיילים שנפצעו ונדקרו באותה עת בשדה הקרב החלו לשים לב שישנן פציעות שבעקבותיהן חלה הטבה בבעיות רפואיות קודמות , עוד יודעים הסינים לספר על אחד הקיסרים שהיה לקוי ראייה ,יום אחד בעת טיולו בגנו , מעד הקיסר , ברכו נתקלה בסלע חד שפצע אותו אך יחד עם זאת כתוצאה מהפציעה ראייתו השתפרה והוא זה שנתן לחכמי החצר ולרופאיו לבדוק אודות פציעות התורמות לריפוי.
הסינים חקרו ומצאו על פני הגוף נקודות רבות אשר לכל אחת מיקום מוגדר ומדויק והשפעה יחודית, גורל הנבדקים שפר עליהם כאשר גילו החוקרים כי אין צורך בפציעה ודי בדקירה עדינה.
עוד התברר שהנקודות הללו אינן מפוזרות באורח אקראי, אלא לאורך 14 מסלולים:
12 מהם כפולים , זהים בצד הימיני והשמאלי של הגוף.
ו2 יחידניים אחד לאורך מרכז הבטן והשני לאורך אמצע הגב.
כל מסלול כזה נקרא מרידיאן והוא משוייך לאיבר פנימי או לתפקוד מסוים בגוף . במשך הדורות נמצאו נקודות נוספות ומסלולים נוספים ונמצאו קשרים בין המסלולים .
ממצאים אלו הביאו לשימוש נרחב בדיקור לשם עזרה וריפוי במחלות.
אקו = מחט
פונקטורה = דקירה
העובדה שהשיטה הוכחה כיעילה לא סיפקה את הסינים , היה חסר להם אמצעי אבחנה , שיבהיר להם היכן לדקור בכל מצב נתון.
הרי היה קשה לסמוך על תיאורו הסובייקטיבי של החולה , הוא מספר מה הוא מרגיש , אך אינו יודע בהכרה מה קורה בתוך גופו או מה הסיבה למצבו.
כאשר הסינים בדקו את הדופק בפרקי כף היד חשו למעשה בשישה דפקים שונים : שלושה על פני העורק ושלושה בעומקו.
הרופא הסיני המפורסם : ביאן צ'ואה המכונה :"אבי הדפקים" כלל בחיבורו "ספר המחלות" המאה הרביעית לפנה"ס תיאור מדוייק של שיטת האבחון לפי הדופק . במאה השלישית כתב וואנג שה את ספר הדפקים , הנחשב עד היום לקלאסיקה בנושא.
באותה מאה פרסם הואנגפו מי מחקר מקיף הנוקב בשם נקודות הדיקור ומתאר את מיקומן והשפעתן וכך חישת הדופק נתנה את האבחנה והמידע הדרוש לרופא המטפל באילו נקודות לדקור ובאיזה סדר.
המדען \ההיסטוריון הסיני סה-מה צ'יאן מהמאה השנייה לפנה"ס מדווח בספרו "רשימות היסטוריות" כי בתחילה השתמשו במחטים העשויות אבנים חדות , שנים לאחר מכן עברו לשימוש בקני במבוק מחודדים , בעצמות דג ובמחטים מקרמיקה, מאוחר יותר נעשו פופולאריות השימוש במחטים העשויות ברזל, מחטים מזהב וכסף נוצרו במשך הזמן לצורכי המעמד העליון . כיום משתמשים במערב ממחטים סטריליות עשויות פלדת אלחלד חד פעמיות.
בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במחוז הונאן בסין במאה ה-20 נתגלו רישומים רפואיים עתיקים של המסלולים עליהם צויינו אזורי השפעה , אך נעדרו מהם נקודות הדקירה , הטיפול המוזכר שם היה טיפול במוקסה – צמח הלענה – על ידי חימום נקודתי של העור ,מה שחיזק את הסברה בשימוש במוקסה טרם התפתחה שיטת הדיקור.
"הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" או בקצרה "ספר הקיסר הצהוב" הוא ספר הלימוד הקלאסי של הרפואה הסינית . ספר זה ערוך בצורת שאלות ותשובות ונחלק לשני כרכים:
האחד – Su wen – שאלות פשוטות בן 81 פרקים , הדן בעיקר בנושאי בריאות
השני- Ling shu – הציר הרוחני גם בן 81 פרקים ,הבוחן בייחוד את הטיפול הרפואי.
שמות הספרים לא נבחרו באקראי , העיסוק בתזונה , שינה , חיי הנפש ויצירת הרמוניה עם הטבע , עם הסביבה, כמפורט בכרך הראשון נחשב בסין למשהו מאוד ברור ובסיסי ומכאן לשאלות פשוטות.
ואילו הדיון בטיפול במחטים ובמוקסה בו עוסק הכרך השני הוא ביטוי להתמודדות עם האנרגיות העדינות של הקיום ודורש התכוונות לציר הרוחני של החיים.
לפני קצת יותר מ2500 שנה במאה השישית לפנה"ס , תקופת "שיבת ציון" אצלנו( בית שני), (עידן 100 האסכולות בסין) – חיו במזרח הרחוק שלושה פילוסופים מפורסמים שהקנו לסינים את תבנית חייהם לעתיד לבוא.
שלושתם חיפשו דרך שתאפשר לאדם חיים מאושרים ומספקים.
-האחד- לאו צ'ה – פיתח פילוסופיית חיים בשם "דאו" או "טאו" שעיקרה זיקת האדם לטבע.
-השני- קונפוציוס- אשר הטיף למחוייבות האדם כלפי משפחתו – חברו .
-השלישי-גאוטמה סידהרתה- בודהיזם שיובא מהודו , יצר תורה שהדגישה את נאמנות האדם לעצמו.
כמאתיים שנה לאחר מכן איחד הרופא\פילוסוף ביאן צ'ואה את שלושת תפיסות העולם הללו עם הרפואה הסינית ומאז ניתן למצוא בה את הרוחניות הדאואיסטית לצד הקפדנות הקופוציאנית ושתיהן לטובת הפרט. רוב הרופאים בסין העתיקה היו דאואיסטים .
הצלחתה של רופאת המחטים מאז ועד היום נובעת בין היתר מהחיבור בין החשיבה המופשטת והטיפול המעשי שהוא בעצם שילוב בין פילוסופיה לפרקטיקה והבנה טובה יותר של המציאות בה אנו חיים.
ניוטון שחי במאה ה18 ציין בכתביו "Natural Philosophy " שקיים בטבע כוח נוסף- "הכוח המניע" , אותו הסינים מכנים Qi , אכן אותו כוח איננו מדעי עדיין , אך בכל זאת קיים.
מתי הגיע הדיקור הסיני למערב?
הכל התחיל בביקורו של ניקסון בסין, ב1972.
במהלך הביקור לקה אחד מאנשי הצוות בהתקף חריף של אפנדציט והוא כמובן הופנה לבית החולים המקומי. להפתעתם המרובה של אנשי המשלחת שהתלוו אל החולה לבית החולים , הטיפול שקיבל נעשה בעזרת צ'י קונג ובעזרת המחטים, הרופאים הסינים
עשו את החתך הנדרש, הוציאו מה שצריך, תפרו - וכל זאת בשיחה עם המטופל שהיה ערני במהלך הניתוח ואף דיבר עם רופאיו במהלך ה"קסם המזרחי". כמובן שהכל הוסרט במצלמה .. וכשחזרו הביתה לארה"ב וסיפרו לכולם, נדלקה נורה קטנה שפתחה פתח לרצון לחקור את הרפואה הסינית.
מאז נערכו במערב מחקרים רבים המוכיחים את יעילות הטיפול בעזרת המחטים .
מצורף קישור לאתר המרכז מחקרים שנעשו: https://nccih.nih.gov/research
.